אקטיביזם | מערכת חשיפה לצפון | 28.05.2013

"קפה חברותא" / עמית שריג

חברותא הוא בר-קפה שיתופי במרכז העיר קרית שמונה, שמקיים בתוכו פעילויות שונות ולא שיגרתיות במיוחד, ביניהן ערבי "ג'אם סשן" והופעות, לצד אסיפות-עם והרצאות בנושאים שונים. לעובדה שמדובר בקואופרטיב, עסק בו כל בעלי המניות שותפים שווים המחלקים ביניהם את העבודה, יש ככל הנראה השפעה לא מבוטלת על האווירה המיוחדת של המקום.

אהבתם? עשו Like שנדע.
יש לכם משהו להוסיף? תנו Comment שנשמע.

תמר, למדה לפני כן בבצלאל ועזבה לאחר שנתיים, בהן לקחה חלק באגודת הסטודנטים ובמאהל המחאה בירושלים. כשהגיעה ללמוד בתל-חי, היה לה ברור, כי עליה לחפש גם כאן את העשייה החברתית. לשמחתה, לא היה זה חיפוש קשה במיוחד.

תמר בן ברוך, שותפה ב"חברותא", וסטודנטית בשנה א' לחינוך ופילוסופיה במכללה האקדמית תל-חי: "המקום זה בית עם, קואופרטיב של 22 שותפים, שחלק מהיוזמות של הבית זה היה להקים פה בית קפה, שהמטרה שלו זה לקיים את הפעילות של המקום. בית העם זה מקום שמאפשר פעילות חברתית, שבתוך בית העם יש את ה"חברותא", ובית הקפה שמאפשר את הקיום של ה"חברותא". המקום הזה עולה כסף, השכירות, הפעילויות. כל שותף שנכנס שם סכום מניה של אלף שקל, והמטרה זה שיהיה הון של המקום שיהיה אפשר לקיים אותו. הייתה מחשבה להקים בית קפה שהמטרה היא שההכנסות שלו יקיימו את המקום, לא עם רווחים, רק לקיים את המקום".

איך זה לעבוד בשותפות? "זה מורכב, כי זה לעבוד עם עוד 20 אנשים, שלכל אחד יש את הדעה שלו. אין הררכיה, כולם שווים. התחלנו לעבוד עם רכזים בתפעול של הבית קפה, אחד אחראי על הקניות, אחד על התפריט, אחד על הלוגיסטיקה, אבל זה רק בנאדם שמרכז את העניין, זה לא אומר שיש לו מנדט על זה. כשצריכים להחליט יש הצבעות, יש כוונה להתחשב בצרכים של כולם, השאיפה היא לעשות ביחד".

אכן נשמע מורכב, ולכן שוחחתי גם עם ירון, שותף נוסף ב"חברותא", אשר לקח חלק במחאה החברתית בקרית שמונה, ויזם יחד עם פעילים חברתיים אחרים את מה שהם רואים ומקיימים כהמשכיות למאהל המחאה שפורק, ע"מ שיספר לנו על התהליך שהביא בסופו של דבר להקמתו של המקום.

ירון בנזרי, שותף ב"חברותא": "כבר לפני המון זמן חשבנו שאולי כדאי לפתוח משרד בנוסף למאהל. משרד לצדק חברתי, להגדיל את הנגישות, במאהל יש משהו מרתיע וזה גם רחוק ממרכז העיר. מקום שתהיה בו עזרה הדדית בין אנשים, מי שמתקשה לשלם חשבונות מול העיריה, בעיות בירוקרטיה, שיהיה להם מענה, ולהתחיל לפתח יוזמות חברתיות. המאהל פורק והיה מן לחץ למקום, מתחיל חורף, ואין מקום כזה שהאסיפה נפגשת בו, ואתה יכול להגיד לסתם בנאדם שאתה פוגש 'תבוא'. כל פעם היינו נפגשים במקום אחר, והבננו שהמודל שלנו צריך להיות מקום שהוא קואופרטיב שמקיים את עצמו כלכלית וגם מקום שיהיה מפגש, בית עם".

את הפעילויות השונות במקום יוזמים בין היתר השותפים, אך בעיק אורחים שרוצים לקיים ערב חד-פעמי או פרוייקט כלשהו ומחפשים במה.

תמר: "אנשים באים. באה בחורה חמודה בת 17, ואמרה שהיא רוצה לארגן ערב ספוקן וורד (שירת רחוב), וזה קורה. תהיה הקרנת סרטים בכיכר, שזה רעיון של מועדון הסרט הטוב, יש את "אונמות" שזה מפגש של אנשים שמתעניינים או מתעסקים באומנות שהרעיון הוא ליצור מקום שהוא פלטפורמה ליצירה משותפת. לא מתעסקים רק במחאה, זה נורא פתוח, אם תרצה לעשות ערב בנושא נמלים, אתה מוזמן לעשות ערב על נמלים. מתחיל כאן גם קורס של "אקדמיה בכיכר", יש מפגשים של המקבץ לפילוסופיה, יש את אסיפות העם, ועוד המון אחרים".

הניחוש המוקדם שלי היה שהמקום אמנם נמצא במרכז העיר, אך מנותק ממנה לחלוטין. בשיחות עם השותפים, הבנתי שאני טועה ובגדול. תמר נשמעת כמי שהתאהבה בקרית שמונה, היא מספרת על אנשים חמים, ולקוחות שמגיעים כדי לשתות כוס קפה, אך בעיקר כדי לספר את הסיפור שלהם. לאחר מכן, הצתרף לשיחה דביר, שותף ב"חברותא", שגדל והתחנך בקרית שמונה, חזר לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה העברית ואת שירותו הצבאי, ובקרוב מתחיל את לימודיו לתואר שני במכללת תל חי.

דביר מלכה, שותף ב"חברותא" ויליד העיר: "אני, החבר'ה שלי וכל מי שנולד בקרית שמונה, מכוון על ידי המדינה לטרנספר מרצון. אם אתה נשאר בעיר סימן שנכשלת, ואם אתה רוצה להצליח תעזוב את העיר ותהיה איפשהו במרכז. אני עשיתי את התואר הראשון שלי והייתי בצבא, עשיתי עתודה, יכלתי להצליח במרכז, זה לא קשה, אתה מסתדר, אבל רציתי להצליח פה. אז הנה, אני משנה את המקום שבו אני גר, שאני רוצה לחיות בו, זו המהות בעיני, במקום לעבור למקום אחר אני משנה את המקום שבו אני חי".

זה לא היה הביקור הראשון שלי ב"חברותא", אבל שמרתי את המידע הזה לעצמי במהלך הראיון. בימים הראשונים לפתיחת העסק, הגעתי לשם להפגש עם חבר לכוס קפה, ובמקרה שמעתי שיחה קצרה שתפסה את תשומת ליבי. קליינט שישב בשולחן פנה לירון ושאל אותו האם העסק שייך לו, תגובתו של ירון הייתה "גם". שיערתי שהוא מתכוון לכך שישנם עוד שותפים, אך כשנשאל להסבר השיב "המקום הזה שלי, שלך, שלה, של שני אלה…", תוך שהוא מצביע על הסובבים, וביניהם עלי ועל חברי לשולחן. כמובן, שאת אותן המילים בדיוק, הוא יכל להגיד גם ללא שום כוונה אותנטית, בנסיון להקסים את אותו לקוח באווירת שאנטי ושיתופיות, אלא שאת התחושה שקיבלתי כשישבתי שם לא היה ניתן לזייף, וידעתי שהוא התכוון לזה ברצינות גמורה.

 

אהבתם? עשו Like שנדע.
יש לכם משהו להוסיף? תנו Comment שנשמע.

 

מערכת חשיפה לצפון

מערכת חשיפה לצפון

בלוג 'חשיפה לצפון' כאן כדי לעדכן אתכם בכל הידיעות, האירועים וההתרחשויות במכללה האקדמית תל-חי וסביבתה. העיקר שלא תאבדו את הצפון.

תגובות בבלוג חשיפה לצפון

הוסף תגובה בבלוג חשיפה לצפון

יש לרשום שם מלא

יש לרשום כתובת אימייל תקינה

יש לרשום תגובה