מה חדש? | מערכת חשיפה לצפון | 07.08.2012

פרופ' מולי להד בראיון: קשיי ההסברה הישראלית מבית ומחוץ לקראת הפצצה אפשרית באיראן

פרופ' מולי להד: "אנשים לא עשויים מזכוכית, אנשים מסוגלים לעמוד במצבי אי-וודאות ועמימות. בסופו של דבר מתמודדים עם זה. אבל לפחות שבקבוצה המובילה, הקבוצה הזאת שרוצה להגיד לאנשים לאן היא מובילה אותם, תהיה איזשהי ידיעה, שיש לזה השפעה ומה קורה כשאחרים בעלי יכולת השפעה נכנסים למגרש. ניבול פה ואבחנות פסיכיאטריות אחד על השני לא עוזר".

בראיון לגלי צה"ל לתכנית "מה בוער" של רזי ברקאי, התראיינו פרופ' מולי להד, מנהל ומייסד המכון ללימודי דרמה-תרפיה במכללה האקדמית תל-חי ופרופ' גבי וימן, פרופ' בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה.

בראיון נידון נושא התעסקות התקשורת וחלקה ביצירת בהלה בקרב הציבור בכל הקשור לתקיפת ישראל באיראן. האם הציבור באמת בחרדה, או שמא עודף האינפורמציה וההתעסקות הבלתי-פוסקת הופכת אותנו אפאתיים. בנוסף, מה על הממשלה לעשות בכל הקשור להסברה מבית ומחוצה לו?

 

האזינו לראיון:

תמלול הראיון:

רזי ברקאי: עכשיו אנחנו רוצים לחזור לנושא שפתחנו בו ורוצים להתרכז בעניין של הכנה של העורף ושל דעת הקהל. איתנו שניים פרופ' מולי להד מומחה להתמודדות עם מצבי לחץ, איש מכללת תל-חי, מולי שלום לך.

פרופ' מולי להד: בוקר טוב.

רזי ברקאי: ופרופ' גבי וימן איש החוג לתקשורת באוני' בחיפה, גבי שלום גם לך.

פרופ' גבי וימן: בוקר טוב, רזי.

רזי ברקאי: בוא נפתח אתך מולי להד – אתה מרגיש שהציבור הישראלי מקבל את האינפורמציה באופן ראוי או שמתעוררת כאן בהלה, מבלי שיש מי שמכוון לנו אינפורמציה באופן ראוי?

פרופ' מולי להד: כדי להיות ממש מדויק בעניין הייתי צריך לעשות איזשהו סקר או מחקר שאולי פרופ' וימן יוכל להאיר את עינינו – אבל אני יכול לומר באופן גורף שהסיפור של איראן הוא בהחלט סיפור שנכנס לתוך סך הלחצים ואולי המאיים ביותר. הניסיון הוא שבדר"כ איומים קיצוניים אחרי זמן מסוים אנשים מתחילים להתעלם מהם, מכיוון שהם לא יודעים מה לעשות איתם. אז מי שהוא חרד קיצונית הוא ממש כל הזמן נכנס למה שנקרא לחץ יותר רב, אבל זאת קבוצה קטנה מאוד, כל השאר בדר"כ אומרים טוב אין מה לעשות – "כולו מן אללה" – כשזה יגיע זה יגיע. מבלבל, בוודאי. אני חושב, שהמסרים ואי ,הייתי אומר, האחידות, או הייתי אומר..מרכזיות של מסר זה בוודאי מבלבל.

רזי ברקאי: ובעניין הזה מולי, הדיון הציבורי עוזר או מפריע? הוא דיון ציבורי שחלק מהאנשים חושבים שזו פטפטת מיותרת.

פרופ' מולי להד: אני חושב, שגם אנחנו כבר חוטאים בזה.

רזי ברקאי: אנחנו, כלומר שלושתנו?

פרופ' מולי להד: זאת אומרת אין ברירה…שזה עולה על סדר היום אנחנו חייבים איכשהו להתמודד עם זה. מכל המחקרים שנעשו בנושא הזה בעולם – מסרים הפוכים מבלבלים את האנשים ויוצרים אצלם בעיה יותר גבוהה. מסרים ברורים בסופו של דבר מכוונים אותנו גם אם הם קשים. זה שכל רגע מומחה אחר אומר משהו אחר לדעתי לא מועיל לשלום הציבור.

רזי ברקאי: אוקיי פרופ' וימן איך אתה רואה את זה?

פרופ' גבי וימן: רזי אתה יודע פוקר?

רזי ברקאי: וודאי

פרופ' גבי וימן: אני לא כל-כך אבל אני יודע, שמשחקים פוקר בדר"כ ליד שולחן אחד – מה הבעיה עכשיו של ההסברה הישראלית? היא עוסקת בעצם במשחק או שההנהגה הישראלית אנחנו משחקים פוקר בשני שולחנות – השולחן הביתי שלנו שבו ההנהגה אמורה להרגיע אותנו, לבצר חוסן לאומי ואופטימיות ומצד שני היא משחקת באותו זמן במגרש הבינלאומי מול איראן בעיקר, וגם מול בוא נקרא לזה 'מעצמות מערביות'.

רזי ברקאי: חשבתי שלמשל הזה תלך לזה שישראל משחקת פוקר בלי שיש לה ז'טונים, כלומר זה הכל על ריק.

פרופ' גבי וימן: אני לא יודע על הזי'טונים ואני בוודאי לא המומחה של מה אנחנו יכולים לעשות באמת מבחינת מתקפה, אבל כשאתה משחק פוקר ואתה מאיים על הצד השני, אתה משחק במקביל גם במגרש הביתי שלך בו אתה צריך להרגיע. ואני בהחלט…אפשר להעביר הרבה מאוד ביקורת על ההנהגה הישראלית והמסרים השונים אבל צריך להבין, שאני לא מתקנא בהם לא קל לשחק פוקר בשני מגרשים עם מסרים לגמרי שונים, כמעט הפוכים, לא קל לדעת. למשל עד כמה צריך להפחיד כדי להשיג איזשהו, נקרא לזה מוכנות ציבורית, מבלי לגלוש מעבר לכך. מולי להד הזכיר מחקר, ומולי בוודאי זוכר את תפקידה של יחידה צבאית שנקראת ממד"ה זה לא סוד צבאי – מחלקת מדעי התנהגות בצה"ל – בבדיקתה המוכנות הציבורית במשברים שונים. בוא נלך עשרים שנה אחורה, לפני מלחמת המפרץ, היו צריכים לחלק מסכות מגן, דילמה קשה – איך אתה מבהיל מספיק את הציבור כדי שילך לקחת את המסכות אבל לא מבהיל אותו יותר מדי כדי שלא תהיה פאניקה?! הדברים האלה נבדקו במחקר ואולי מולי זוכר, עשינו אפילו ניסיון בשתי קהילות.
בדקנו את זה ממש באופן ניסיוני עד כמה צריך להבהיל? מהי מידת ההבהלה האופטימאלית כדי להשיג מצד אחד מוטיבציה אבל לא פאניקה? אלו שאלות שקשה מאוד לקבל החלטה עליהן. כמובן שהן תלויות בכך, שמי שעוסק בכך קודם כל נשען על מחקר ודבר שני מתכנן הסברה באופן אסטרטגי עם שיקולים ש…

רזי ברקאי: אז זהו תכנון הסברה. פרופ' להד האם לדעתם צריך להיות? הרי יש אינפלציה של שרים, צריך למנות שר לענייני הסברה שלידיו יעברו כל הסמכויות גם מצה"ל כדי ש-א) ייתן מידע מדויק ויעשה את ה…באמת את האבחנה הברורה הזאת בין להבהיל אותנו מספיק אבל לא יותר מדי.

פרופ' מולי להד: תראה אנחנו בפינג-פונג ביני לבין גבי כי אתה שוב פעם חוזר…מבחינת שירותי מומחיות של תקשורת. הנקודה היא שאנחנו נמצאים היום בעידן שזה בלתי-אפשרי, הרי גם בגלל הסיטואצציה הפוליטית שצריכים עוד מעט אולי להיבחר וגם בגלל זה שיש כל-כך הרבה ערוצים ויש כל מיני אנשים, שמדברים מטעם עצמם ומטעם…אי-אפשר להטיל על זה צנזורה. מאידך אני חושב, שיש פה מסרים מבולבלים, כי אם שר הביטחון אומר שמחר הוא הולך להחזיר את המסיכה שלו אז מה הוא אומר לאזרחים אני זוכר את השרה… שהיא הולכת בגיל ארבעים++ לקבל את החיסון נגד שיתוק ילדים, שנאמר שמעל לגיל ארבעים לא צריך, אז מה היא אמורה להציג פה? אני מעל גיל ארבעים ואני הולכת רוצו גם אתם. זה מאוד מבלבל, מוכרחים לעשות איזשהי מחשבה אסטרטגית בעניין.

רזי ברקאי: אבל ההמחשה האסטרטגית פירושה, שבעצם יש יד מכוונת מלמעלה, מה שעלול לפגוע בויכוח הציבורי הדמוקרטי, שהוא מה לעשות מטבעו הוא ויכוח מבלבל.

פרופ' מולי להד: הויכוח הדמוקרטי שיתקיים הוא חלק מההכנה הנפשית של אנשים. אנשים לא עשויים מזכוכית, אנשים מסוגלים לעמוד במצבי אי-וודאות ועמימות. בסופו של דבר מתמודדים עם זה. אבל לפחות שבקבוצה המובילה, הקבוצה הזאת שרוצה להגיד לאנשים לאן היא מובילה אותם, תהיה איזשהי ידיעה, שיש לזה השפעה ומה קורה כשאחרים בעלי יכולת השפעה נכנסים למגרש. ניבול פה ואבחנות פסיכיאטריות אחד על השני לא עוזר.

רזי ברקאי: אוקיי. גבי וימן, לו ראש הממשלה מקשיב לך או שר ביטחון מקשיב לך עכשיו בדרכים מה היית מייעץ לו?

פרופ' גבי וימן: קודם כל שאלת, אם צריך שר הסברה זה שאלה מצוינת – אני לא חושב, שצריך אנשי הסברה, יש לנו יותר מדי עוסקים בהסברה בישראל, אין לנו אחד שעוסק בכל נושא ההסברה! אני חושב, שיש בארץ לפחות תשעה גופים שעוסקים בהסברה, אז גופים לא חסרים לנו. יש שר הסברה ובלשכת ראש-הממשלה ודובר צה"ל ואפשר להמשיך ככה…יש הרבה מאוד גופים, במשרד החוץ, בכל מקום יש מי שעוסק בהסברה. הבעיה היא שאין מישהו, לדעתי, שמרכז את נושא ההסברה באופן מקצועני, שנשען על החלטות נבונות תלויות מחקר או נתמכות מחקר, כפי שמולי להד עכשיו הציג לנו. לכן, אני לא חושב שהבעיה היא – מי יעשה את זה? אלא – שיעשה את זה מישהו אחד שהוא בעל ידע מקצועי נתמך בידע מקצועי ונתמך במומחים. כי שאלות כמו למשל "יהיו רק 500 הרוגים", אני לא יודע מאיפה המספר הזה נובע אבל בוא נעסוק רגע באפקט הפסיכולוגי – 500 הרוגים זה מספר טוב לנו או רע לנו? הוא מפחיד אותנו או לא טוב לנו, הוא מרגיע אותנו? מי החליט בכלל שיהיו 500 הרוגים וטוב להגיד שיהיו רק 500 הרוגים? החלטות כאלה כאשר מדובר רק על מאבק פסיכולוגי, כאשר מדובר על מלחמה שהאלמנט של חוסן הציבור הוא מרכזי בה לא צריכות להיות נקרא החלטות של אינטואיציה של דובר זה או אחר, הן צריכות להיות פרי תכנון מחקרי, חלק מהמאמץ נקרא לו הקונפליקט אליו אנחנו נכנסים.

רזי ברקאי: אוקיי ידידיי פרופ' גבי וימן פרופ' מולי להד תודה רבה לשניכם, בוקר טוב.

פרופ' מולי להד: בוקר טוב.

 

אהבתם? עשו Like שנדע.
יש לכם משהו להוסיף? תנו Comment שנשמע.

 

מערכת חשיפה לצפון

מערכת חשיפה לצפון

בלוג 'חשיפה לצפון' כאן כדי לעדכן אתכם בכל הידיעות, האירועים וההתרחשויות במכללה האקדמית תל-חי וסביבתה. העיקר שלא תאבדו את הצפון.

תגובות בבלוג חשיפה לצפון

2 תגובות בבלוג חשיפה לצפון

  1. לא רוצה לארוציואן

    מצחיק. כל כך תל חי. ההקלטה שהעלתם ביוטיוב נחתכת בדיוק בשלב שבו הפרופסור מתל חי לא מתבקש יותר להשיב על שאלות (ונותרת רק עוד אחת להוא מאונ' חיפה), ככה שאת השיחה שעוד ממשיכה להתנהל אנחנו לא זוכים לשמוע. זה בטוח פחות חשוב מהשיווק המכללתי שדפקתם כאן, הא?

    ולא, אל תצנזרו.

  2. מערכת חשיפה לצפון
    מערכת חשיפה לצפון

    שלום לא רוצה לארוציואן,

    ההקלטה הועברה לידינו, בדיוק כפי שפירסמנו אותה.
    נכון, ההקלטה נחתכת, אך בדיוק מסיבה זו פרסמנו גם את תמלול השיחה המלאה.
    למכללה האקדמית תל-חי, אין כל אינטרס להסתיר חלקי ראיון שניתן על גלי האתר של גלי צה"ל.

    תודה.

הוסף תגובה בבלוג חשיפה לצפון

יש לרשום שם מלא

יש לרשום כתובת אימייל תקינה

יש לרשום תגובה