אירועים | מערכת חשיפה לצפון | 24.12.2015

חופשייה על הבר

תמר הרמתי הייתה בהרצאה "האתגרים שניצבים בפני מנהלים בעידן של שינוי מתמיד", בפאב האנשהוא. היא שתתה בירה, שמעה על האתגרים העומדים בפני המנהלים בסביבה משתנה והבינה שהיא חלק מהדור החדש. גם אתם. מאת: תמר הרמתי

בשבוע שעבר, יום שלישי ה- 22.12.15, הגעתי להרצאה בפאב "האנשהוא", צמוד למסעדת "מיוז" במתחם נופית חרמון. הערב התקיים כחלק מפרויקט "מרצה על הבר" של אגודת הסטודנטים בתל חי. הפעם על הבמה: גליה אקשטיין מאור. בכותרת ההרצאה:  "האתגרים שניצבים בפני מנהלים בעידן של שינוי מתמיד ובכישורי הניהול הדרושים בהווה ובעתיד הקרוב". נושא מעניין בהחלט, בפני מי שניצב או רואה את עצמו בתוך התיק גדוש האחריות  הזה של ניהול, תקשורת בין שותפים לעשייה, ויזמות. מעניין מספיק בשביל להביא אותי אחרי יום לימודים ארוך, ואין סוף הרצאות, להרצאה נוספת, הפעם עם בירה בחצי מחיר על יד המחברת.

20:45 מתחילים.

גליה בעלת תואר in Behavioral science B.A מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו ובעלת תואר שני ב- Human resource Industrial Relationsמאוניברסיטת מינסוטה, בעלת וותק של 9 שנים בחברת  .Johnson & Johnsonשם, החלה בתוכנית פיתוח מנהלים, במשך שנתיים, ולאחר מכן קודמה לתפקיד מנהלת משאבי אנוש בחברת "קורדיס"  ו-"יאנסן", חברות בת של J&J בניו ג'רזי, ארצות הברית. בינואר 2012, חזרה לישראל לתפקיד סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת אומריקס אשר נרכשה ע"י J&J בסוף 2008. במסגרת תפקידה, ליוותה גליה, מספר חברות בת של J&J בשלבי התפתחות שונים. היא בעלת ניסיון בתהליכי אינטגרציה, ליווי תהליכי שינוי, פיתוח הנהלה וניהול משברים. היום, גליה מעבירה הרצאות רבות ברחבי הארץ.  להרצאה היא הגיעה בהתנדבות. "זוהי ההרצאה הראשונה שלי בבר", סיפרה לי בהתרגשות, "אני נורא סקרנית לראות איך יהיה".

גליה מתחילה את ההרצאה. אני יושבת חמושה במחברת, מצלמה ובירה, נכונה לבלוע את מילותיה בשקיקה. איך עושים את זה? איך נכנסים לנעליו של המנהל ומצליחים שלא להישאב? איך בין כל המיילים, ההודעות והפגישות מוצאים גם זמן לנשום?!?! "תבינו", היא מסבירה לנו בחיוך, "אתם כבר שייכים לדור אחר", היא מוסיפה.

 בקצב המסחרר שבו העולם שלנו מתקדם, מספיקות שנים מועטות כדי לשנות עידן. כך לפחות משתמע מדבריה של גליה: "אני שייכת לדור של סוף המהפכה התעשייתית, עכשיו אנחנו כבר ב'עידן המידע'. אם פעם הידע היה ברשות הארגונים הגדולים בלבד, היום GOOGLE  מנגישה אותו לכולם ו-Facebook  מאפשרת לנו לחלוק אותו".  לא פלא אם כן, שהפרסומות שנשלחות אלינו באמצעי התקשורת השונים, יודעות להיות לרוב מותאמות למוצרים בהם התעניינו בעבר.

גליה עומדת בכריזמטיות אל מול המצגת, דבריה רהוטים, וניכר שהיא מכירה היטב את השטח.  "אומרים עליכם שאתם דור עצלן, זקוק לשנצ"ים, שאתם מרוכזים בעצמכם, לא מתקשרים עם הסביבה ורוצים הכל כאן ועכשיו". אני מאזינה לה בקשב, סופגת בהבנה את האשמות הנכונות במקצת. מידי פעם צלצול הפעמון של המטבח שובר את הדממה שבין מילותיה של גליה, מודיע על מנה טרייה שיוצאת אל עבר הצופים. "אבל למעשה אני חושבת שאתם פשוט אחרים", היא מלטפת חזרה. "אתם בעלי ראש גדול, מחפשים פרויקטים ומטרות בלי הוראות מפורטות של איך ומה לעשות. אתם רוצים להיות פרי לאנסרים, ולדעתי אתם גם הדור הכי חברותי אי-פעם. אז מה הבעיה שלכם?! שהדור הישן, אלו שאמורים לקבל אתכם לעבודה, עדיין לא מוכנים אליכם."

השקופית הבאה במצגת מראה תרשים של מבנה ארגוני. מלבנים מקושרים אחד לשני בכל מיני קווים, רציפים ומקווקוים, מדגימים למי מותר לדבר עם מי בתוך הארגון ומהי ההיררכיה. כל גוף בארגון מדווח לגוף שמדווח לאחראי, שמדווח לרכז, שמדווח למנכ"ל, שבעצם אינו בקשר ישיר עם אף אחד, ואין לא באמת שליטה על כלום. הוא נמצא בראש הפירמידה ומתבונן. נשמע לכם מוכר? אולי משום שהרבה דברים מסביבנו מתנהלים באופן הזה. המקומות בהם אנחנו עובדים, המכללה, מוסדות ושירותי המדינה, הממשלה… ואפילו גופים התנדבותיים, כולם בנויים במבנה של "ארגון".

גליה מעבירה שקופית, ואל מולי נגלית תמונה של ספינת נוסעים גדולה. במבט ראשון עושה חשק לעלות עליה, להשתתף במסיבות ה"הכל כלול", על הסיפון, ובמיליון התענוגות המוצעות בין מפלסיה. "אתם יודעים כמה קשה להזיז את הספינה הזו?!" עוגנת גליה את הספינה הדמיונית. "עד שאנחנו מקבלים החלטה ומתחילים לזוז או לשנות כיוון…" על המצגת מופיעות סירות זעירות שעוקפות ומקיפות את הספינה. "הארגונים הקטנים, ארבעה-חמישה מקבלי החלטות, כבר עוקפים אותנו בסיבוב."

אני מביטה בתמונה ועולות בי המון מחשבות: אם הייתה עכשיו סערה גדולה בים, איפה הייתי מעדיפה להיות? האם הספינה יציבה יותר בפני טלטלות ים חזקות וסערות,  או שמא הסירות הקטנות חמקמקות יותר? ובאופן כללי, איזו חווית שייט יותר נחמדה? האם החיים בארגונים גדולים משאירים אותנו במקום של היאחזות בקרקע יציבה ובטוחה אך מונעים מאתנו את היכולת לנוע בחופשיות? איך אפשר, במציאות בה חיים כל כך הרבה אנשים בעלי דעות וצרכים שונים, להושיט את הסירה למקום אחד מוסכם על כולם?

אחרי השאלות מגיעות התשובות, ואולי אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מגליה בערב הזה: "התנהגות מייצרת תרבות, ותרבות מייצרת התנהגות". אז איך פותרים את המשוואה הזו? איך מובילים שינוי? "פשוט הפסיקו לשאול מה תרצו להיות כשתהיו גדולים. שאלו: 'מה אני רוצה לעשות?'. מה מעניין אותי? אתרו בעיה שמטרידה אתכם ונסו למצוא לה פתרון.  המנהל בעולם החדש צריך להיות אחד שיודע לייצר קהילה של מקבלי החלטות ולא לעשות הכל בעצמו", גליה חושפת בפנינו את ה"אני מאמין" שלה. "חייבים ללמוד כל הזמן, להתעדכן במה שקורה ולהיות מחוברים לטכנולוגיה, להיות פתוחים לשינויים  בלי לתכנן הרבה מראש, והכי חשוב – תהיו השינוי שאתם רוצים להיות".  איך עושים את זה? "פועלים מתוך משמעות, מייצרים מעורבות חברתית ומלכדים קהילה".

אחרי שנגמרה ההרצאה שוחחתי מעט עם ספיר יחיאלי, רכזת הפקות תרבות באגודה, בניהם "מרצה על הבר". "חשוב שתהיה תרבות סטודנטיאלית מעבר למסיבות ופאן", היא אמרה בנחישות, "תרבות מעשירת ידע ומרחיבה אופקים שפונה גם אל מי שלא אוהב ללכת למסיבות. הסטודנטים בתל חי מרוחקים פיזית מכל מה שקורה במרכז. קשה להביא לכאן אנשי מפתח, אבל חשוב להתחבר, להתעדכן ולא לשקוע בתרדמת. לכל הסטודנטים שלומדים במכללה, במיוחד לאלו שלומדים משאבי אנוש או כלכלה וניהול, זוהי עוד פיסת מידע, רגע לפני שיוצאים לעולם."

מערכת חשיפה לצפון

מערכת חשיפה לצפון

בלוג 'חשיפה לצפון' כאן כדי לעדכן אתכם בכל הידיעות, האירועים וההתרחשויות במכללה האקדמית תל-חי וסביבתה. העיקר שלא תאבדו את הצפון.

תגובות בבלוג חשיפה לצפון

הוסף תגובה בבלוג חשיפה לצפון

יש לרשום שם מלא

יש לרשום כתובת אימייל תקינה

יש לרשום תגובה